תופעה חוזרת היא הקאת מידע במבחנים. תלמידים ותלמידות משכנעים את עצמם שאם יצליחו לדחוף מספיק מידע לראש איכשהו יצליחו לפלוט אותו בבחינה ולהצליח בבגרות או בקורס. התשובה היא לא.
נתחיל מיישור קו, ללמוד זה לא לצפות בפאסיבית בקטעי וידאו. זה לא לרפרף על פתרון מסורבל תוך דילוג על שלבים. ללמוד זה לא לקרוא סיכומים של תלמידים אחרים בבלעדיות כי זה כמו לשחק ״טלפון-שבור״ עם המורה.
למידה היא עיבוד מידע, לפעמים חדש לגמרי ולפעמים בחלקו. למידה באקדמיה דורשת התנסות עם מידע המגיעה מחזרה על החומר.
בעולם האידיאלי ובפשטנות, תלמיד קורא קטע עם מידע חדש בביתו ולאחר מכן נפגש עם המידע שנית בכיתה עם המורה. במהלך השיעור התלמיד מעבד את המידע בצורת הערות וסיכום מפורטים בעזרת הדרכה, הכוונה והדגמה של המורה. בהמשך התלמיד מתרגל את המידע החדש שרכש במטלות ובחנים. לסיום התלמיד מזקק את המידע שרכש בסיכום לקראת הבחינה הסופית. כך נגמר לו סבב של למידה שימשיך עם סבבים נוספים. בכל סבב התלמיד רוכש מידע חדש שמסתמך על הכלים שנרכשו בסבבים הקודמים.
ובחזרה למציאות, לדוגמה סיטואציה בה תלמיד ״נזכר מאוחר״ בבחינה והחליט לדחוס את כל הלמידה לתקופה קצרה, מאוד קצרה. התלמיד יושב מול החומר ובוהה באימה ובלחץ בסרטונים והדגמות. ברגע האחרון הוא אפילו ינסה לפתור כמה תרגילים וזה כמובן תוך הצצה לתשובות ולפתרון. הרי לא היה לו מספיק זמן לעכל את המידע החדש.
המבחן הגיע, הלחץ גובר ומגיע לשיאו אבל המצב עדיין סביר. המבחן נגמר, נשימה לרווחה וחזרה לשגרה. הציונים הגיעו, התלמיד עבר את המבחן אבל לא למד כלום.
האם הבעיה היא ברמת הבחינות שיורדת כל שנה? לא זו בלבד. רמות הלמידה והערכה יורדות כל שנה כמו בריכת צפרדעים שמחוממת בהדרגה. במקביל ברקע נשמעות סיסמאות סרק מארגוני המורים או איגודי תלמידים לקידום עניינים אישיים. והתלמיד מאמין שהצליח כי קיבל ציון עובר בבחינה באיכות ירודה.
איך פותרים את הבעיה? נתחיל מיצירת זיכרון איכותי תוך כדי למידה. למרות שמנגנון מדויק בו נוצר ומתאחסן זיכרון הוא עדיין חידה, לא צריך דוקטורט כדי לדון בנושא. זיכרון נוצר כתוצאה מגירוי של חמשת החושים איתם אנחנו קולטים את העולם סביבנו. זיכרון מתחלק לכמה סוגים בינהם זיכרון חזותי (ויזואלי), זיכרון שריר, זיכרון מנגינה (מלודי) ועוד.
אין דבר כזה זיכרון צילומי, יש זיכרון ויזואלי מוגבר
המושג ״זיכרון צילומי״ נהיה דרך להפגנת כישרון כלשהו, נסיון להשוויץ, למרות שלרוב מדובר באדם עם זיכרון קצת מעל הממוצע, אם בכלל. ולמען האמת אין בזה שום גאווה. גם אם אדם הצליח לשנן במוחו תיאור מפורט ומדוייק של תמונה או סיכום אין זה מראה על הבנה או מבטיח הצלחה מעבר לגבול מסוים. (ראו טקסונומיה של בלום)
למידה טובה ואיכותית כוללת הפעלה של מירב החושים תוך התמקדות על חומר הלמידה. משמע שלא מספיק לרבוץ על הכיסא מול הקלטה בהילוך גבוה ולקוות שהמידע יפעפע אלחוטית מהמסך למוח. בעת למידה איכותית התלמיד מבצע כתיבה (חושי ראיה ומישוש), חזרה בעל-פה ובקול (חוש שמיעה). לביצוע הַתְנָיָה אפשר להיעזר בריחות או טעמים דומיננטים כמו קינמון, מנטה וכדומה למשימות שונות כמו קריאה, תרגול, סיכום. התניה זו תעזור לגוף לבצע נחיתה רכה יותר לסיטואציה הנדרשת.
כישורים נוספים כוללים:
- ביקורתיות כלפי מידע חדש, כלפי מקור המידע וכדומה.
- תרגול בו תלמיד מיישם כלים חדשים עוזר לחזור על חומר וכך להטמיע אותו.
- חזרה-וקישור בין מידע חדש לכלים או רעיונות שנרכשו כבר.
- עקרונות חשובים שיחודיים לכל מקצוע, מתמטיקה לא לומדים כמו היסטוריה.
למידה איכותית היא גם למידה אפקטיבית. אם תלמיד פותר את מטלות הבית שלו בשכיבה, על הטבלט, עם מוזיקה, אכילת חטיפים וכל זה בשעות הקטנות של הלילה. אין פלא שישיבה ממושכת בשקט תוך נפילת סוכר בבחינה תגרום לחרדה. הקיצוניות בין הסביבות היא גדולה מידי.
במהלך הלמידה חשוב לשים דגש כי כל ישיבה לפתרון מטלה הוא סימולציה למבחן. לכן חשוב לעבוד בזמן קצוב, ללא הסחות ובשעות סבירות. לא לשכוח מדי פעם לפתוח עט-דיו ולכתוב קצת על דפים אמיתיים, כמו במבחן.
נסגור בכך שלמידה היא תהליך ארוך, הדורש תרגול לאורך זמן. בולימיה אקדמית לא רק פוגעת בתלמידים בטווח הקצר בציונים בינוניים אלא גם פוגעת בעתיד. בצורה כזו לא נרכשים כלים והרגלים חשובים, לא ניתן לבצע ״הורדה״ למוח. מדובר בפיתוח צורת חשיבה המתאימה לכל מקצוע ומתחבאת בניואנסים והלך רוח.